רבי יעקב
יוסף מאוסטראה
רבי יעקב
יוסף המכונה רבי ייב"י נולד בשנת תצ"ח לאביו
רבי יהודה ליב ששימש מגיד מישרים באוסטראה.
כשנפטר אביו בשנת תקכ"ו נבחר רב ייב"י למלא
את מקומו, הוא התאים מאד לתפקידו. דרשותיו הצטיינו
בשילוב נאה של כתובים ומאמרי חז"ל, דברי קבלה
ומוסר, משלים ולעתים גם מילי דבריחותא. תלמיד
מובהק למגיד ממזריטש, ממנו קבל השפעה חסידית
חזקה.
עבודתו
הספרותית הראשונה היתה קונטרס "מורא מקדש"
לקט מספרי קבלה ומוסר נגד הדבור בבית הכנסת
שהדפיס עוד בחייו ,קוריץ תקמ"ב, הוא חיבר גם
ילקוט מספרי הלכה קבלה מוסר נגד הרבנים הרוכשים
לעצמם רבנות ע"י תשלום בשם "עין משפט". ספר העיקרי
הוא "רב ייב"י" דרושים על התורה ועל נ"ג מזמורי
תהלים וחידושים על סוגיות בש"ס שנדפס שנה אחר
פטירתו בסלאויטא חקנ"ב ע"י בנו רב אליקים
געץ. רב ייב"י נפטר באוסטראה ביום ד' דחוהמ"ס
תקנ"א
קץ הגלות
ויאמר
אלקים לנח, קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס
מפמיהם, הנני משחיתם את הארץ. נ"ל בעהי"ת שקאי
על הגאולה , והכי פירושו - ויאמר אלקים לנח,
היינו שגם מדת הדין, שנקרא אלקים גוזר ואומר
לנח,-ישראל מן הגלות ושעבוד קודם בעתו שהוא
זמן המוגבל שיבוא משיח. ומפרש הטעם קץ כל בשר
בא לפני קץ הוא קץ הגאולה כמ"ש בעל הגדה ברוך
הוא שחישב את הקץ לעשות, כ"ש לאברהם אבינו, ומה
שאומר קץ כל בשר הוא בשביל שהגלות הוא לבני
ישראל רק בעודם חיים מלובשים בגוף של בשר, אבל
לאחר מיתה בעוה"ב שהנשמה פושטת הגוף של
בשר אז אינם בגלות. לכן אמר קץ כל בשר בא לפני,
היינו, לפני זמן המוגבל בעתו, והטעם שראוי לגאול
את ישראל קודם זמן המוגבל בעתו - בשביל כי מלאה
הארץ חמס מפניהם, היינו שגוזלות האומות
את ישראל יותר מדאי. ואדעתא דהכי לא נתן הש"י
את ישראל בגלות אלא לגבות מן ישראל מסים
לגולגולת אבל אין יכולת לאומות העולם לגזול
את ישראל, לכך ינוכה מן זמן הגלות שנגזרו להיות
בגלות שיצרף הש"י מה שגזלו יותר מן הקצוב להם
ויגאל הש"י את ישראל קודם בעתה. רב ייב"י נח.
ישראל
רוצה בקב שלו
על כן
אודך בגוים ולשמך אזמרה -- נ"ל בעזה"י שעל כן
האדם רוצה בקב שלו ואינו רוצה שיהיו לו
אויבים לקבל שכר מצוותיהם. כן כל ישראל
אינם רוצים בגלות בין האומות וליטול חלקם
שכר מצוותיהם אלא רוצים בקב שלהם מה שמגיע
להם שכר מצוותיהם. ולכך יודו להש"י כשיוצאים
מן הגלות, זהו 'על כן אודך' כשתעשה משפט בגויים
ותוציא את ישראל מן הגלות. ועור ולשמך אומרה
כשתוציא ישראל מן הגלות יהיה השם מלא וכסא
מלא. שם חדושי תהלים.
הצרות
בעקבות הגאולה
כשתבוא
עת לישראל להגאל ולא יחזרו בתשובה יביא עליהם
צרות רבות ויעמיד להם מלך כהמן שיגזור עליהם
גזירות עד שיחזרו בתשובה. א"כ טוב היה שיהיה
תיכף דבר זה ולא יצטרכו להיות בגלות המרה שהגויים
גוזלים ושוסים וחומסים אותם. שם ושם.
הסיבה
להסתרת פנים
הש"י
נותן עוז ותעצומות לאומות העולם להיות להם
מלוכה ושררה וממשלה בעוה"ז. ואם לעוברי
רצונו שים אומות העולם שעבדו ע"ז נותן להם כך
מלוכה ושררה לישראל שהם עושים רצונו של הקב"ה
מכל שכן שראויה להיות מלוכה ושררה לישראל בעוה"ז,
אלא בשביל שיזכו ישראל לעוה"ב לימות המשיח.
וכבר אמרו רז"ל שלשה באים על ידי יסורין; עוה"ב,
ארץ ישראל ותורה. לכך הסתיר פניו הש"י מישראל
בעוה"ז שיקבלו יסורין ויזכו לעוה"ב לימות המשיח.
נמצא שאותם הסתרת פנים ויסורין שמקבלים
ישראל בעוה"ז הוא עוז וישועת משיח שיבוא. שמ שם.
לעתיד
לבוא
לעתיד
לבוא יהיה עיקר קדושה בירושלים ובארץ ישראל.
רק לאותם שקיימו עונג שבת תתפשט להם קדושת
ארץ ישראל גם בחוצה לארץ, כמו נוף שמתפשט מן
האילן. שעיקר הקדושה שנמשל לאילן עץ החיים
יהיה בארץ ישראל והנוף שהוא התפשטות קדושה
יהיה גם בחוצה לארץ. זהו יפה נוף משוש כל הארץ,
היינו היפה של נוף של התפשטות קדושת ארץ ישראל
יהיה משוש כל הארץ. גם בארץ ישראל גופא יש
הדרגות זו למעלה מזו, כי סתם ארץ ישראל נקראת
הר ציון כמ"ש במדרש רבה שיר השירי' ע"ש צאינה
וראינה בנות ציון, בנים המצוינים לי בתגלחת
במילה ובציצית, כן יש לפרש ארץ ישראל נקראת
הר ציון בשביל שארץ ישראל מצויינת במצוות,
כי גבול ארץ ישראל חייב במצוות חלה, תרומה
ומעשר וכדומה, מה שאינו כן בחוצה לארץ. ועוד
יש מדריגה גדולה מזה ירושלים, ששם מקריבים
קרבנות לפני הש"י שנשחטין בצפון, זהו ירכתי
צפון ועוד יש יותר מדריגה גדולה מירושלים
לפני לפנים ששם הש"י שורה שנקרא מלך רב בשביל
שהוא מלך מלכי המלכים.
שם ושם.
ישועת
ישראל
מי
יתן מציון ישועת ישראל, -- נראה לפרש בעזרת השם
יתברך; דהנה פירשו המפרשים ע"פ ציון במשפט תפדה
ושביה בצדקה, היינו ציון שלא חטאה המשפט והיושר
שתפדה, אבל שביה שחטאו אינם ראויים להפדות
כי אם שירחם הש"י עליהם במתנת חינם בצדקה,
זהו שאמר הכתוב כאן מי יתן שיזכו ישראל לעשות
תשובה ויהיה מציון ישועת ישראל, היינו שתהיה
ישועת ישראל במשפט וביושר כמו ציון שהוא משפט
ויושר שתפדה, כן ישראל יהיה יושר ומשפט שיפדו
כיון שעשו תשובה, אפילו שתהיה התשובה על
ידי הש"י שיתן בלבנו לעשות תשובה. כמו שאנו
מבקשים השיבנו ה' אליך ונשובה, מכל מקום כיון
שיעשו ישראל תשובה אפילו על ידי הש"י שיתן
בלבם לעשות תשובה ראוים הם להפדות כיון שעכשיו
הם צדיקים ע"י התשובה. שם
שם.
שלש מדריגות
בעבודת ה'
יש שלש
מדריגות בעבודת ה'; א' יש בני אדם שעובדים את
ה' בתמימות ואין לו שכל כל כך להבחין לשמור
עצמו ממדות רעות רק נולד כך במדות טובות
והוא כמו בהמה שנולדה באותן מדות טובות שיש
לה, כגון הסוס שישן מעט ואינו אוכל דבר החי
ואינו מדבר לש"ה. הוא בשביל שנולד באותו טבע
,כמו יש בני אדם שנולדו במדות טובות, ויש אדם
שנולד במדות אמנם יש להם שכל מן התורה שיודעים
לבקר בין טוב ובוחרים בטוב ומואסים ברע, או
בשביל שמתקשרים עם הצדיקים ולומדים מעשיהם
הטובים, כמ"ש הולך את חכמים יחכם מדת הצאן.
כמו שאמרו רז"ל למה נמשלו ישראל לצאן? שה
מוכה באחד מאבריו כל אבריו לוקין, אף ישראל
כשאחד לוקה הברו מגיע לו צער ומרגיש בשביל
שיש התקשרות עם חברו, לכך מרגיש צער חברו. מדרגה
שלישית שיש אחדות אחד עם חברו ויתקשרו אחד
עם חברו וכיון שמתקשר עם הצדיקים אז כשהצדיקים
עובדים להש"י אזי מגביהים גם כן עמהם ויקבל
מהם דרכיהם ועל ידי זה מקרב עצמו אל הש"י.
שם ויקרא.
תפלה
של יחיד
אין
הש"י עונה ליחיד בי אם בעשרת ימי תשובה, שאז
נמצא השי"ת. והאיך יעשה היחיד כשצריך לבקש
דבר מאת הש"י באמצע השנה? העצה היא שלא יבקש
על עצמו כי אם על השכינה, כמו שאמרו בשם
הריב"ש שצדיקייא הם שלוחי דמטרוניתא, וכל היסורין
שיש להם הוא להודיע להם שיש חסרון בשכינה, כדומה
של היסורין שלה. לכך כשמבקש מאת הש"י רפואה
או שאר דבר לא יבקש על עצמו אלא יבקש שירפא
השם יתברך חסרון שבשכינה ואז ממילא תהיה
רפואה לאדם למטה. נמצא, כשביקש בשביל השכינה
יכול להיות שהש"י עונה אותו בכל עת וגם אם הוא
אדם גדול ששקול לכמה מאות או אלפים מישראל
נחשב כרבים ועונה לו הש"י בכל עת. שם חדושי תהלים.
התפלה
שלא על מנת לקבל פרס
כשהאדם
נגש לתפלה לפני הש"י קשה איך אינו מתירא לגשת
לפני הש"י שהוא ב"ה אש אוכלה ומלאכי מרום חיל
ורעדה יאחזן, מכ"ש אדם שהוא גשמי מגושם? והתירוץ
הוא אחד כי כל בר ישראל יש בו חלק אלוה ממעל
אותה רוחניות שמדברת ממנו לפני הש"י הוא
חלק אלוה ממעל כמ"ש הלקי ה' אמרה נפשי, שנית
שאין כוונותינו לקבל שכר כי אם לעשות נחת רוח
ליוצרנו וסוף הכבוד לבוא, דהיינו השכר שנותנים
לנו הוא ממילא ואין כוונתנו לתשלום שכר. שם ויגש.
אין האדם
צריך לענות את עצמו
אל
תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה, -- הנער הוא
הגוף שעושה מעשה נערות וקורא הכרוז שאינו צריך
עוד לענות הגוף שלא יחטא עוד. ומה שהיצה"ר החטיאו
כמעט על שהתחיל לענות הגוף ולמסור עצמו למיתה
הוא היה בשביל נסיון לנסות אותו אם עובד
חש"י במסירות נפש, אבל מעכשיו מכריזין עליו
שיזהרו בו ובתורתו ואינו צריך עוד לענות את
עצמו. שם וירא.
יסורין
של אהבה
מה שמענה
הש"י את הצדיקים בעוני של יסורין של אהבה הוא
מפני שמתאוה הש"י לתפלתן של צדיקים לכך הוא
מענה אותן בעינוי של יסורין כדי שיתפללו
ויבקשו רחמים ויושיעם אז השי"ת. שם חדושי תהלים.
שמחת
הצדיקים
הצדיקים
יש להם פרנסה בדוחק וחיי צער כל ימיהם, ואימתי
יש להם שמחה? כש"ש ותשחק ליום אחרון היינו יום
המיתה, שמראין לצדיקים קודם מיתה גן עדן
שהוכן להם כמ"ש רז"ל בד דמך ר' אבהו הראו
לו י"ג נהרי דאפרסמון וכו' אז יש להם שמחה
שנפטרים מיסורי עוה"ז והולכין למנוחה. שם בשלח.
הצדיק
בעולם הבא
ויבא
יעקב שלם עיר שכם אשר בארץ כנען בבואו מפדן
ארם ויחן את פני העיר ויקן את חלקת השדה
עשר נטה שם אהלו מיד בני חמור אבי שכם במאה
קשיטה, -- נ"ל בעזה"י שקא על ביאת צדיק לעוה"ב
לאחר מותו, והצדיק נקרא יעקב מלשון והיה עקב
שמניח חיי עוה"ז בשביל שיהיה לו בעקב וסוף שכר
עוה"ב, והצדיק בא בשלום לאותו עולם כמ"ש ואברהם
זקן בא בימים, שלא נחסר אפילו יום אחד מימיו
שלא עבד להשם, לכך באים מלאכי השרת להקביל פניו
ואומרים יבוא שלום ינוחו על משכבותם. עיר
שכם הוא חלקו בעוה"ב. שכם הוא לשון חלק, כמו
ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך, אשר בארץ כנען,
הוא ארץ עליונה חיי עוה"ב שאינו זוכה בה
אלא מי שמכניע את עצמו, בבואו מפדן ארם הוא
עוה"ז שנקרא פדן ארם שנק' ארם כמו שפי' רש"י
ז"ל היינו השי"ת נתן לאדם בעוה"ז היצ"ט והיצה"ר
ושניהם כוונתם להרים את האדם למדריגה עליונה
כמ"ש ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך בשני יצריך,
ויחן את פני העיר; שחונה שם הצדיק בעוה"ב.
את פני העיר עם הצדיקים שחשובים שם בגן עדן
שהם נקראים פני העיר, ומפרש הכתוב מהיכן זכה
האדם חלק עוה"ב אם בשביל שעבד להש"י קשה הלא
כמה מלאכים עובדים להש"י יותר מבני אדם ואינם
זוכים לקנות עוה"ב? התירוץ הוא מלאך אין
לו חומר ויצה"ר למונעו מלעבוד להש"י אבל אדם
שיש לו חומר ויצה"ר שמונעו מלעבוד להש"י, לכן
כשמתגבר על יצרו ועובד להש"י קונה חלק עוה"ב,
זהו שכתוב; ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו,
היינו, חלק עוה"ב אשר נטה שם אהלו קנה מיד
בני חמור אבי שכם, שקנה חלק עוה"ב ע"י שהנשמה
נתונה בחמור, הגוף, וחמור הגוף הוא אבי שכם
הוא חלק עוה"ב הוא תולדה מן הגוף החמור והגוף
החמור הוא אבי שכם חלק עוה"ב ע"י שיש לו גוף
חמור זכה לקנות חלק עוה"ב במאה קשיטה, הוא מאה
ברכות שמקשט הנשמה במאה ברכות בכל יום. ואח"כ
ויצב שם מזבח ויקרא לו אל אלהי ישראל, היינו
שאח"כ זכה לקרב במזבח של מעלה כנודע שמקריב
נשמות הצדיק ע"י מיכאל השר הגדול. שם וישלח.
בעל גאוה
אינו משיג בתורה
התורה
לא בשמים היא, היינו מי שגדלה גאוותו עד לשמים
אינו זוכה להשיג בתורה כי אם מעט מזעיר, כמ"ש
רז"ל התורה נמשלה למים שמניחים מקום גבוה
והולכים למקום נמוך, לכך מי שיש לו גאוה
התורה מניחתו והולכת ממנו ואינו משיג מן התורה
אלא מעט מזעיר. שם האזינו.
קנאה
רוב לשה"ר
נמשך מן קנאה כמ"ש רז"ל לעולם אל יספר אדם בשבח
חברו כו' שמתוך שבחו בא לידי גנותו, דהיינו
כיון ששומע שמשבחים את חברו במעלות ומדות טובות
יש לו צער גדול ע"ז מחמת קנאה שמתקנא בחברו.
בכן יענה ויאמר אתם משבחים חברי במעלות ומדות
טובות שיש בו ואין אתם משגיחים במדות רעות
שיש בו. ועי"ז מקרר דעתו ונח רוגזיה, שהצער שהיה
בלבו הוציא לחוץ ע"י דיבור שדיבר עליו רעה.
והנה כשמתישב האדם בלבו תחילה מעמד ומצב שלו
דהיינו מעשיו של עצמו בודאי ימצא מדות רעות
אצל עצמו יותר מן חברו, כי מעשיו של עצמו יודע
כולם ושל חברו אינו מכיר אלא קצתם, וזהו
פי' הפסוק רגזו ואל תחטאו, דהיינו, אדלעיל קאי
שאמר תבקשו כזב סלה, עי"ז אמר רגזו ואל תחטאו
דהיינו שאתם מספרים לש"ה בשביל הצער שיש
לכם בשביל הקנאה שאתם מתקנאים בחברכם מוטב
היה לכם לסבול הצער והקנאה של חברו ואל תחטאו.
ואם תרצו להוציא צערו לחוץ ע"י הדיבור אמרו
בלבבכם היינו דברו על חברכם בינך לבין עצמך
כדי להפיג צערך ואל ישמע שום אדם בדברך על חברך,
אמרו בלבבכם תחלה על משכבכם, התישב תחלה
בלבך על מעמדך ומצבך מה ששכבת וישנת בשינת
תרדימת עוה"ז, עמו שפי' רמ"א ע"פ עד מתי עצל תשכב
כו' שפירש שם שהשכיבה היא מה שמתעצל בעבודת
בוראו, בכן התישב תהלה מה שנתעצלת אתה בעבודת
בוראך ואז ודומו סלה, בודאי ישתוק לעולם ולא
ידבר כלום על חברו. שם חידושי
תהלים.
האדם
כלול מכל העולמות
ידוע
שאדם כלול מארבעה עולמות. כמ"ש רמ"א שגוף מעולם
הזה הגשמי ונפש מעולם הגלגלים ורוח מעולם
המלאכים ונשמה מעולם העליון, וכשאדם מהלל
ומשבח את בוראו מקשר ומיחד בל העולמות כאילו
כולם משבחים אותו כיון שהאדם כלול מכולן,
ועל ידי זה מוליד ומוריד השפעה לכל העולמות.
וזהו פי' הפסוק אספרה אל חוק, דהיינו כשאני
מספר ומשבח תמיד את הש"י אז ה' אמר אלי 'בני אתה'
דהיינו שהוא מקשר ומיחד כל העולמות ועל ידי
זה נקרא בן, כיון שמגיע עד עולם העליון שהוא
כסא הכבוד ודבוק בהשם, ומה אני פועל אני היום
ילדתיך דהיינו שאני פועל ומוליד ומוריד שפע
וחיות לכל העולמות, ולכך השם אומר שאל ממני
ואתנה, דהיינו על ידי זה ששואל מאת השם מקשר
ומדבק עצמו בו ית' שמו ועל ידי זה מוליד ומוריד
שפע וחיות לכל העולמות.
שם חדושי תהלים.
התקיף
הרב
החסיד רב ייב"י לא נשא פני איש ולא החניף לאדם,
דבר אמת אספר, אשר שמעתי מפי מגידי אמת זקני
עירנו; להגביר האדיר ר' אבאלי ראש משפחת הגבירים
זוסמאן היה משרת נכרי אצל הסוסים. פעם אחת ביום
השבת השכים המשרת קודם אור הבוקר גירף את הזבל
מאורוות הסוסים והובילו בעגלת מחוץ לעיר. איש
אחד אשר ראה זאת הלך להרב ייב"י וסיפר לו את
הדבר. תיכף ביום א' הלך הרב ייב"י ז"ל לר' אבאלי לקחת
אצלו משכונות על כי חללו בביתו את השבת. התנצל
ר' אבאלי לפניו כי בלי ידיעתו עשה הנכרי מה
שעשה והפציר בו שיקנוס אותו בקנס ממון אך
לא יקח אצלו משכונות כי לבזיון יחשב לו.
אבל הצדיק רב ייב"י לא רצה לשמוע ואמר לו
כי במקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד, וביותר
אצל איש גדול וחשוב כמוהו ומוכרח הוא לעשות
זאת למען ישמעו וייראו. ר' אבאלי הבין כי צדקו
דברי הצדיק ויתן לו משכונות. את המשכונות
העמיסו על עגלה והובילום בכל רחובות העיר והשליח
בית דין הלך לפני העגלה והכריז בקול "משכונות
אלה נלקחו אצל הגביר ר' אבאלי על אשר חללו
בביתו את יום השבת". מזכרת
גדולי אוסטראה עמ' 412.